<h1>תניא רבתי סימן ע"א</h1>
<h2>דף קלט:</h2>
אמר רבא מת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממים. מת ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל. ואפילו בשני ימים טובים של ראש השנה. מה שאין כן בביצה שנולדה בהם. דביצה שנולדה בזה אסורה בזה. בראש השנה. לפי ששניהן קדושה אחת הן וכיומא אריכתא דמיין. ואפילו אם לא שהה המת כלל אלא שנפטר ממש ביום טוב שני אין משהין אותו עד לאחר יום טוב. דיום טוב שני לגבי מת כחול שויוהו רבנן. ואפילו למיגר ליה גלימא. או אפילו לגזוז לצורך המת הדס מן המחובר מותר. אמר רבינא והשתא דאיכא חברי חיישינן ומשהין אותו עד לאחר יום טוב. שאם יראו שיקברו מת ביום טוב יכופו אותן לעשות גם עבורם מלאכות אחרות האסורות ביום טוב. מצאתי שכתב הר' אליעזר מטוליטיל"ה בשם רבינו תם ז"ל, אפילו אנן דלית לן חברי אסור לקוברו אפילו ביום טוב שני. דהוי דבר שנאסר במנין וצריך מנין אחר להתירו. ובעל עשרת הדברות ז"ל כתב והשתא דליכא חברי אזלינן בתר מנהגא, מסתברא שאם יוכל להשהות המת עד לאחר יום טוב שלא יתקלקל ויסריח. שיש להשהותו עד לאחר יום טוב ולהסתלק מכל ספק. אבל אם לא יוכלו להשהותו. טוב לעשות ע"י נכרים קצת מן הדברים. כגון חפירת הקבר. ותפירת הבגדים. ושאר צרכי המת ע"י ישראל. ואם לא יוכלו כלל לעשות על ידי נכרים. יעשו אפילו על ידי גדולי ישראל. דגדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה. בהלכות גדולות.
